תורת היקום על רגל אחת
תורת היקום על רגל אחת
משוואה אינטואיטיבית, המתארת את המציאות לתפיסתי-דמיוני
E=Total[m(1 + D)] ( D = distance travelled by mass since singularity)
במצב
D = 0
הגיע היקום לסינגולריטי לחלקיק שניה. לא נותרו ביקום שום מקום ודבר אחר. כל המסה-אנרגיה של היקום היו במצב הסינגולריטי, בהכרח, בתצורת דחס של חלקיקים דו-ערכיים מסה-אנרגיה. נקרא להם גרביטונים. הם חייבים להיות בתצורת מסה, והם חייבים להיות החלקיקים הקטנים ביותר האפשריים.
לכן כמות המסה-אנרגיה של היקום שהשתחררה כמסה בתנועה במפץ הגדול חייבת להיות קבועה.
במחזור הנוכחי של היקום סה’כ כיוון תנועת המסה הוא התרחקות אינרטית מנקודת הסינגולריטי.
במחזור הבא (בואו ותראו…) יהיה ס’כ כיוון התנועה בחזרה לעבר נקודת בראשית, ע’מ לעצור שם שוב כל תנועה ולהתאחד שוב כמסת כל היקום, לחלקיק שניה…
כאשר היקום מתפשט, כלומר כאשר מיקבצי הגלקסיות מתרחקים אינרטית מנקודת בראשית, מתגדל
וחייב להתמעט D
m
ולכן – בהתאם לניוטון – במצב של קצב קבוע של השתחזרות המסה של היקום לאנרגיה מחויבת תאוצה מתמשכת של ההתפשטות.
ההתפשטות המואצת היא בבירור ניוטונית, ללא מיסתורין שחורים הזויים…
ההתמעטות של המסה והשתחזרותה לאנרגיה, כלומר למסה בתנועה, מחייבת שהמרת הגרביטונים
לאנרגיה היא “שיחזורונצ’יק” של המפץ הגדול, של הרזולוציה של חפיפת מסה-אנרגיה. ומכיוון
שהגרביטון הוא חלקיק המסה-אנרגיה הבסיסי, הלא-מתחלק יותר, של היקום, סגולית וקבועה
מהירות התנועה של הגרביטונים, המהווים את סך כל המסה של היקום, הדוחפים את הרסיסים
הבראשיתיים של היקום המאוחד, את מיקבצי הגלקסיות שנוצרו במפץ הגדול, וממשיכים כך להפריד
ביניהם..
מהנ’ל הגיוני לצפות למצוא לא חלקיק היגס הזוי אלא חלקיק מסה גרביטון. אולי גם זה הזוי, אך במחשבה
ראשונה זה נראה הגיוני, ולכן אפשרות מדעית…
היקום הוא מיקבץ מאבקים בין כן ולא, בין ביחד או לחוד, בין להתחבר או להיפרד…
עד כאן על רגל אחת…
דב הניס
(הארות מהמאה ה-22)
נ.ב. ע’מ שהתרחיש הנ’ל יתקבל בתודעה המדעית אפשר לקרוא לגרביטונים הנ’ל חומר
שחור וגם אנרגיה שחורה. הם גם מסה וגם אנרגיה. הם נולדו ליקום עם מיקבצי
הגלקסיות ומאז הם ממשיכים להשתחרר-להיוולד , להיות הדבק המאחד של כל מקבץ, ולהיות
הדלק ומאיצי ההתנועה של המקבץ…
דה